גזר דין בתיק ת"פ 49292-05-12

1.       ביום 29.5.12 הורשע הנאשם על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בתיק זה, בעבירות של הצתה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " החוק") וחבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה לחוק.

2.       ואלה המעשים: ביום 23.5.12 סמוך לשעה 21:30 הגיע הנאשם לשדרות הראל, סמוך לכיכר חלילים במבשרת ציון, כשבכליו שמן וגפרורים. הנאשם קרב לרכב מסוג פולקסווגן פולו וניפץ באמצעות אבן שאסף במקום את החלון השמאלי קדמי של הרכב. לאחר מכן שילח הנאשם אש ברכב, בכך ששפך את תכולת בקבוק השמן, שהביא עימו, לתוך הרכב, הצית גפרור והשליכו לתוך הרכב. אחר כך זרק הנאשם את בקבוק השמן הריק לתוך הרכב. כתוצאה ממעשיו של הנאשם התלקחה אש ברכב ונגרם לו נזק רב.

3.       הנאשם הינו כבן 38, רווק. מתסקיר שירות המבחן מיום 9.7.12 עולה, כי התרשמותו מהנאשם היא, שמדובר באדם בעל קווי אישיות ילדותיים; שהתנהגותו מאופיינת במניפולטיביות וניצול אחרים; שהוא בעל מודעות עצמית נמוכה ותפיסת מציאות לקויה. להערכת שירות המבחן קיימת בשנים האחרונות רגרסיה במצבו של הנאשם, אשר נמצא ללא מסגרת תעסוקתית או אחרת ונוטה לשתות אלכוהול ולצרוך סמים לעיתים קרובות. להערכת שירות המבחן, מצבו הנפשי של הנאשם משפיע על התנהגותו בכלל ועל התייחסותו לסובבים אותו, שהופכת להיות חסרת רגש, משפילה ופוגעת.

על פי התסקיר, משפחתו של הנאשם מונה זוג הורים ושישה ילדים, שהנאשם הוא הרביעי מביניהם. הוריו של הנאשם הם קשישים אשר אינם בקו הבריאות. יתר הילדים, כך צוין, מנהלים אורח חיים תקין. הנאשם סיים, לדבריו, 11 שנות לימוד ונשר מהמסגרת הלימודית לאחר שהתחבר לחברה שולית. הנאשם התגייס לצה"ל אך ביצע שירות חלקי בלבד ושוחרר מטעמים של חוסר התאמה למסגרת זו. לאחר שחרורו מצה"ל, עבד הנאשם בעבודות מזדמנות ובמקביל החל לצרוך סמים. על רקע זה גם נשפט בגין עבירה של החזקה ושימוש בסמים. בהמשך עשה הנאשם ניסיונות להתמיד בעבודות שונות, בין היתר גם באמצעות סיוע כספי של משפחתו, שרכשה עבורו רכב הסעות. ואולם, הדבר לא צלח, והנאשם אף צבר חובות רבים שאך לפני חודשים אחדים הוסדרו דרך ההוצאה לפועל, כאשר הוריו של הנאשם נושאים בתשלום החודשי מכספי הפנסיה שלהם. בשיחה עם שירות המבחן מסר הנאשם, כי הוא עדיין משתמש בסמים וצורך אלכוהול, אף ששלל כי מדובר בהתמכרות. משיחה עם אימו של הנאשם עלה, כי התנהגותו של הנאשם קשה לצפייה, וכי כאשר הנאשם מתרגז, הוא מאיים ומתחצף אל הוריו. האם גם תיארה כי הנאשם נמצא במצב של שכרות לעיתים קרובות, ואז הוא תוקפני כלפי ההורים וגורם נזק לרכוש. האם פנתה ללשכת הרווחה באזור מגוריה אך הנאשם סירב לשתף פעולה עם גורמים אלה.

מהתסקיר עולה עוד, כי בשנת 2011 הופנה הנאשם לשירות המבחן בעקבות ביצוע עבירת אלימות כלפי הוריו. הוא הועמד לצו מבחן למשך שנה, שבמהלכה הייתה אמורה להיבנות לו תוכנית טיפולית. ואולם, הנאשם לא התמיד בשיתוף פעולה עם שירות המבחן ולא היה מוכן להכיר בקיומה של בעיה כלשהי בהתנהגותו. בסופו של דבר הנאשם נדון למאסר בפועל של 50 ימים בגין אותה עבירה. לאחר שחרורו של הנאשם ממאסר זה החליטו הוריו שלא להחזירו להתגורר עימם, כפי שהיה לפני כן. נוכח זאת, הנאשם שכר דירה וניסה למצוא עבודה על מנת להתפרנס, ואולם לא הצליח להתמיד במקום עבודה כלשהו.

בהתייחס למעשים מושא התיק שלפנינו עולה מתסקיר שירות המבחן, כי הנאשם קיבל אחריות על המעשים וטען, כי מטרתם הייתה לבייש את הוריו, שלתחושתו לא תמכו בו מספיק, הוציאו אותו מהבית, וגרמו להסלמת תחושת התסכול שלו. בהתייחס למתלונן, בעל הרכב שניזוק, מציין שירות המבחן, כי לא התרשם שהנאשם מתחרט על מעשיו וחש אמפתיה כלפי הנפגע.

בסיכום התסקיר מציין שירות המבחן, כי לנוכח התנהלותו של הנאשם בעבר והתרשמותו מקווי אישיותו שצויינו לעיל, ולנוכח העובדה שהנאשם אינו רואה את עצמו כמי שזקוק להתערבות טיפולית, הוא נמנע ממתן המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם. עוד צוין בשולי התסקיר, כי לנוכח העובדה שנטליו הכלכליים של הנאשם מושלכים על כתפי הוריו הקשישים, הרי שיש מקום להימנע מהטלת קנס או פיצוי לנפגע. לבסוף צוין, כי ככל שיוטל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, הרי שמומלץ כי הנאשם יופנה על ידי הצוות הטיפולי של שירות בתי הסוהר לרשות שיקום האסיר על מנת להכווין את דרכו השיקומית, הכוללת את המרכיב התעסוקתי.

4.       לנאשם שלוש הרשעות קודמות, בגין ביצוע עבירות של איומים, היזק לרכוש במזיד, העלבת עובד ציבור, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו והחזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית. ההרשעה האחרונה היא משנת 2010.

5.       בישיבת טיעונים לעונש שהתקיימה ביום 12.7.12 ביקשה ב"כ הנאשם לאפשר לה ולסנגוריה הציבורית לבחון אפשרות של נקיטה בהליך של שיקום ביחס לנאשם. משכך, בישיבה זו נשמעו טיעוני המדינה לעונש והדיון נדחה למועד נוסף. יוער, כי בדיון זה נכח גם המתלונן, בעליו של הרכב שנשרף על ידי הנאשם, והשמיע את דבריו באשר לנזק שנגרם לו.

6.       בדיון מיום 20.9.12 הגישה ב"כ הנאשם חוות דעת של קרימינולוגית קלינית שערכה גב' רוני בנצור. בסיכומה של חוות הדעת ישנה המלצה להפנות את הנאשם לייעוץ פסיכיאטרי, על מנת להתאים לו טיפול אנטי דכאוני העשוי, להערכת גב' בנצור, לשפר את תפקודו, וכן לנסות ולשלבו במסגרת טיפול פסיכותרפויטי פרטני. בחוות דעת זו צוין, כי הנאשם הביע את הסכמתו למהלך זה. בעקבות חוות דעת זו ביקשה ב"כ הנאשם, כי ייעשה ניסיון לבחון את המהלך שהוצע על ידי גב' בנצור, וככל שיהיה שיפור במצבו הנפשי של הנאשם ניתן יהיה לשוב ולבחון אפשרות של התאמת מסגרת טיפולית לנאשם. ב"כ המאשימה התנגדה לכך, בציינה, כי אין חדש בחוות הדעת, וכי את הטיפול שהציעה גב' בנצור יכול הנאשם לקבל גם במסגרת של מאסר. בהחלטתי מיום זה סברתי, כי יש מקום לקבל את בקשת ב"כ הנאשם והוריתי לשירות בתי הסוהר לערוך לנאשם בדיקה על ידי פסיכיאטר מטעמו, אשר יבחן האם יש מקום למתן הטיפול המומלץ על ידי גב' בנצור. עוד נקבע בהחלטה, כי ככל שיינתן טיפול כאמור, כי אז יבקש בית המשפט את שירות המבחן להגיש תסקיר עדכני, לקראת דיון נוסף שייקבע.

7.       בדיון שהתקיים לפניי ביום 27.12.12 הודיעה ב"כ הנאשם, כי בבירור שערכה עם שירות בתי הסוהר נמסר לה, שהנאשם מקבל טיפול תרופתי. בהתייחס לאפשרות של קבלת תסקיר עדכני ציינה ב"כ הנאשם, כי לצערה, בשיחתה עם הנאשם לפני הדיון הוא הביע את רצונו לסיים את התיק בגזר דין וכי הוא אינו נכון לפנות למסגרת טיפולית. גם הנאשם הביע לפניי בדיון את רצונו כי בית המשפט יגזור את דינו. בנסיבות אלה, טענה ב"כ הנאשם לעונש. בסיום הדיון ניתנה לצדדים אפשרות להגיש פסיקה בתמיכה לעמדתם, והצדדים עשו כן.

8.       המאשימה מבקשת לגזור על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של מספר שנים; מאסר על תנאי; ופיצוי למתלונן. לטענת ב"כ המאשימה, כלל הנסיבות המפורטות בתסקיר מלמדות, כי אין מקום להמשיך ולבחון הליכי טיפול חיצוניים למאסר בפועל, וייתכן שרק בבית הכלא יוכל הנאשם להתחיל ולשקם את חייו. המאשימה טוענת עוד, כי לנאשם עבר פלילי, שחלקו רלבנטי גם למקרה דנן. עוד נטען על ידי המאשימה, כי אמנם יש לקחת בחשבון את העובדה שהנאשם הודה במעשה מיד בחקירה במשטרה ובבית המשפט, ובכך חסך זמן שיפוטי, ואולם, יש לתת משקל ממשי לכך שמדובר במעשה לא קל, בייחוד כאשר הוא בא על רקע לא מוסבר או בעייתי, אשר מצדיק ענישה משמעותית.

9.       ב"כ הנאשם טוענת מנגד, כי יש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם, 7 חודשים, ובמאסר על תנאי מרתיע. לטענתה, העבירה בוצעה על ידי הנאשם על רקע של תחושת מצוקה אישית של אדם אשר במשך שנים לא מצליח להסתדר בחיים, ולא מצליח לבנות לעצמו חיים יציבים בשום מישור, וזאת על רקע קווי האישיות והמוגבלות שלו. עוד נטען לזכותו של הנאשם, כי לאחר ביצוע העבירה נותר הנאשם במקום ביצועה, המתין להגעת המשטרה, והודה מיד במעשה, ובכך חסך זמן שיפוטי יקר. ב"כ הנאשם טוענת עוד, כי היא עשתה ניסיון לרתום את המשפחה לפצות את המתלונן על הנזק שנגרם לרכב, ואולם, לדבריה, אין למשפחה יכולת כלכלית לעמוד בכך. לפיכך , מבקשת ב"כ הנאשם שלא יתוסף רכיב כספי לעונש.

הנאשם ציין בישיבת הטיעונים לעונש כי אין לו מה להוסיף על הדברים שנאמרו.

10.   כאמור, הצדדים הגישו פסיקה לביסוס עמדתם באשר לרמת הענישה הראויה במקרה שלפנינו.

11.   אין צורך להכביר מילים על חומרתה של עבירת ההצתה. חומרה יתירה ניתן למצוא באקראיות שיש במעשיו של הנאשם שלפנינו, שכן הנאשם כלל לא הכיר את בעליו של הרכב אותו הצית, והמעשה נעשה על ידו על רקע שטיבו לא הוברר עד הסוף. מנגד, קיימים גם שיקולים לקולא בעניינו של הנאשם. הנאשם נותר במקום ביצוע העבירה, הודה מיד במעשה במשטרה ובבית המשפט.

12.   אין למעשה מחלוקת בין הצדדים על כך שהמקרה שלפנינו מצדיק מאסר בפועל אלא שהצדדים חלוקים באשר לאורכה של תקופת המאסר הראויה. המאשימה דורשת עונש של מספר שנות מאסר, ואילו ב"כ הנאשם מבקשת להסתפק בתקופת מעצרו עד כה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בפסיקה אליה הפנו, ולאור מכלול נסיבות העניין, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

                     א.         10 חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו - 23.5.12.

                     ב.         7 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור תוך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר את אחת העבירות בהן הורשע.